מה הקשר בין הגלובלה לדיוקן שאני מצייר?
איך העצם הזייגומטית עוזרת לי לראות אור וצל?
עוד מתקופת הרנסנס ולפני כן, הבינו המאסטרים הגדולים את חשיבות האנטומיה באומנות ובציור בפרט.
לאונרדו דה וינצ׳י השתמש בגופות בחדרי מתים על מנת להבין איך גוף האדם בנוי. הוא לא היחיד כמובן.
בואו ננסה להבין מדוע הם השקיעו מאמץ עצום בללמוד אנטומיה ואיך זה עוזר לנו לצייר.
בואו נעצום עיניים ונדמיין משהו
אתם זוג עשיר שנוסע לטייל באיטליה היפה. אתם נוסעים בהרים היפים בדרום איטליה ולפתע אתם רואים בית מדהים ביופיו. בית החלומות שלכם. אתם עוצרים בצד ומצלמים את הבית עוצר הנשימה הזה.
בחזרתכם ארצה, אתם מחליטים לבנות את הבית שראיתם כמו שראיתם אותו.
אתם מדפיסים את התמונה שצילמתם בגודל גדול. הולכים לשטח שבו הבית יבנה ומציבים את הצילום המודפס על מעמד גדול.
אחד מכם עומד ליד הצילום והאחר עומד בשטח.
האחד שליד הצילום מסתכל על התמונה וצועק לאחר: שים את הלבנה הזאת כאן (מצביע על המקום).
שים את הלבנה השניה שם (מצביע על המקום)
וכו׳ וכו׳...
ברור לכל בר דעת שהבית הזה לעולם לא יעמוד על תילו. מדוע? חסרים לו היסודות!
כל בר דעת יגיד: ככה לא בונים בית. צריך למדוד, צריך לעשות חישובים של זוויות, חומרים, וכו׳.
אז נשאלת השאלה: מדוע אנשים מנסים לבנות דיוקן מבלי לבנות יסודות? מדוע הם מצפים שאם הם יסתכלו על תמונה או מודל וינסו להעתיק אותם הציור יעמוד יציב?
התשובה היא שזה קשה עד בלתי אפשרי, ויותר מזה, זה מיותר לעבוד בצורה כזאת. להעתיק פירושו לא להבין איך דברים בנויים ואם לא מבינים אז לא רואים נכון (אסביר בהמשך) ולכן טועים ונלחמים עם כל נסיון לצייר. בנוסף, אם נציב לאדם שמעתיק בלי להבין דף נייר ועיפרון האם יוכל לצייר דיוקן ריאליסטי מדימיונו? ספק רב.
מה אני רופא? סך הכל אני רוצה לצייר.
האנטומיה שאנחנו מתעסקים איתה היא הרבה יותר פשוטה ושיטחית מהאנטומיה שנלמדת לעומק ברפואה.
הצרכים שלנו הם לצורך האומנות ולא לצורך של ריפוי.
אנחנו צריכים להבין רק את מה שעוזר לנו לצייר נכון ולכן זה קל ופשוט יותר להבנה.
אנחנו צריכים להבין עצמות מסויימות ושרירים מסויימים בפנים ובגוף. אלה יעזרו לנו לצייר נכון את מה שאנחנו רואים ובמיוחד את מה שאנחנו לא רואים.
הבעיה בצורה פרקטית
נסתכל על התמונה הזאת לדוגמא.
בגלל שהתאורה חזקה על צד אחד של הפנים של המודל, קשה לנו לראות בבירור את האף שלה. אדם שמעתיק, ינסה לחקות את האור או הצבע הבהיר שם. התוצאה תהיה תסכול וחוסר הבנה מדוע הציור לא יוצא כמו שצריך.
אדם שמבין אנטומיה כמו שצריך, יצייר את האף כמו שהוא ויחליט בעצמו איך הוא רוצה שהאור יפול על הצד של הפנים.
הידע הזה יאפשר לאומן לצייר את המודל כפי שהוא רוצה, זה נותן לו את החופש להחליט וליצור לפי מבטו האומנותי ולא מתוך חובה שנובעת מאיך שהצילום במצלמה מאלץ אותו.
חשוב להבין שציור ריאליסטי יראה טוב אם הוא יראה לצופה ’’נכון’’ והאשליה הזאת בנויה מניואנסים קטנים שבלעדיהם הצופה יחשוב שמשהו לא בסדר בציור.
מעבר לכך, הבנה טובה באנטומיה מקלה עלינו מאוד את מציאת הפרופורציות הנכונות, מאפשרת לנו לצייר דמויות ריאליסטיות מהדמיון וחשוב מכל מאפשרת לנו לצייר את מה שדמיון שלנו רוצה להביע.
דוגמא לשימוש שאני עושה בשלבים הראשונים של הציור אפשר לראות בעמוד הסירטונים באתר.