למה הדיוקן שלכם נראה שטוח — וזה לא קשור לרישום
- אורי שביט/Uri Shavit
- 10 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
אתם מסיימים דיוקן, מתרחקים קצת, ומשהו לא עובד. הפנים שטוחות. כאילו מודבקות על הקנווס, לא יושבות בתוך החלל. הרישום עצמו? לא רע. הפרופורציות סבירות. אז מה בדיוק קורה שם?
בואו ננסה להבין — כי הבעיה הזאת מוכרת כמעט לכל צייר מתחיל, ולפעמים גם לבינוניים. והתשובה, כמו שזה נשמע, נמצאת במקום אחר לגמרי ממה שחושבים.
הבעיה היא ה-Value, לא הקו
הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה? צייר שמתמקד בקווי המתאר ושוכח לגמרי את ה-Value — כלומר את הבהירות והכיהות של כל אזור בפנים.
ה-Value הוא מה שיוצר תחושת נפח. לא הקו. קו הוא הפשטה מנטלית — בטבע אין קווים, יש מעברים בין ערכי אור.
כשאתם צובעים את כל הפנים בגוון עור פחות או יותר אחיד, גם אם הגוון יפה, המוח של הצופה לא קולט עומק. הוא רואה — מסיכה.
מאיפה מגיע האור
לפני שאפילו טובלים את המכחול, צריך לדעת מאיפה מגיע האור. מקור אור יחיד וברור הוא אחד הכלים החזקים ביותר ביצירת תלת-ממד.
רמברנדט, לא המציא שום קסם. הוא פשוט עבד עם אור צדדי חזק שיצר הבדלים דרמטיים בין הצד המואר לצד המוצל. הפנים "יצאו" מהרקע כי ה-Values היו שונים בצורה מחושבת.
אם האור שלכם מפוזר, הפנים יהיו שטוחות — גם אם הרישום מדויק כמו תצלום.
שלושת האזורים שחייבים להיות שונים
הפנים האנושיות — ברמה הבסיסית ביותר — מכילות שלושה מישורים ראשיים: החזית (מצח ואף), הצדדים (הלחיים), והמישורים האנכיים (מתחת לעצמות הלחיים, הסנטר). כל אחד מהם מקבל אור בצורה שונה.
אם אתם צובעים את כל השלושה באותו ה-Value — הפנים יהיו שטוחות, תמיד, ללא יוצא מן הכלל.
זו הסיבה שאמרתי שהבעיה לא קשורה לרישום. אתם יכולים לצייר פרופורציות מושלמות ועדיין לקבל מסיכה שטוחה, אם ה-Values שלכם לא עובדים.
Chiaro-Scuro — לא רק מילה יפה
הטכניקה שפתרה את הבעיה הזאת עוד בתקופת הרנסנס נקראת Chiaro-Scuro — שילוב של אור (chiaro) וחושך (scuro) ליצירת עומק. זה לא קסם איטלקי, זה עיקרון פיזי: עצמים תלת-ממדיים מוארים מצד אחד ומוצללים מהצד השני.
האמנים הגדולים לא ציירו "פנים" — הם ציירו צורות של אור וצל שביחד נראות כמו פנים.
ובכן, האם אתם עובדים ככה? האם כשאתם מסתכלים על הנושא, אתם רואים ערכים — או שאתם רואים "עין שמאל" ו"לחי ימין"?
כיתבו בתגובות
הצבע מגיע אחרון
זו נקודה שאני חוזר עליה שוב ושוב עם תלמידים: קודם Value, אחר כך צבע. לא הפוך.
הרבה מתחילים מתאהבים בגוון — ובצדק, צבע הוא דבר מרגש — אבל אם ה-Value לא נכון,
צבע יפה לא יציל את הציור. תוכלו לערבב את ה-Burnt Umber הכי מושלם, לבחור Titanium White מהמקצועיים ביותר — ועדיין לקבל שטוח.
לכן, שיטה אחת שעובדת: Grisaille — ציור ראשוני בגוונים של אפור בלבד, כדי לפתור את ה-Values לפני שמתחילים לדאוג לצבע. כשה-Values נכונים, אפשר להוסיף את הצבע בשלב הגלייזינג (Glazing) — שכבה שקופה מעל הבסיס שמעניקה צבע בלי לפגוע בנפח.
אל דאגה — אפשר ללמוד לראות ככה
הבשורה הטובה היא שה-Values הם לא כישרון מולד. זה כישור ראיה שמתפתח עם תרגול. יש שיטות פרקטיות ללמד את העין לזהות הבדלי בהירות — ולהפסיק לראות "אוזן" ולהתחיל לראות "כהה-בינוני-בהיר".
קחו את הזמן ואל תמהרו. כל ציור הוא הזדמנות לחדד את הראיה הזאת קצת יותר.
מעוניינים ללמוד לצייר דיוקנים בצורה מסודרת? מוזמנים לבדוק תוכניות לימוד מגוונות באתר — ← תוכניות לימוד. יש לכם שאלות? צרו קשר ואשמח לשמוע.
מסכימים? לא מסכימים? כיתבו בהערות את דעתכם — אשמח לשמוע.
תגובות